פעם הם היו מפתיעים אותי, הימים האלו של המינימום. לא חשוב כמה נורות אדומות, סימנים והתראות - תמיד הייתי מופתעת לקראתם, דוחה אותם. מתנגדת. מתנגדת להיות במינימום. מתקשה להשלים עם מנוחה או חוסר עשייה. תפקוד תמיד סימן לי בריאות פיזית ונפשית ואמא גנרלית זה תואר שחובה להצדיק. יום יום שעה שעה. הימים האלו היו מתארכים, מתסכלים ושואבים. כמו ספרינט על מכשיר ריצה. הימים האלו היו מסתיימים בתחושה שלא נשאר שום דבר שאפשר לפתוח איתו את מחר. הרבה ימי מינימום עברו פה כדי שאלמד סוף סוף להעריך אותם. לחבק אותם. לתת להם מקום. לראות את התועלת המופלאה שלהם. ואפילו לפעמים, עמוק בפנים - להזמין אותם. הימים האחרונים הם ימים כאלה, ימים של מינימום. פעם רק מחלות שרשרת היו טריגר מקובל ל ׳יום מינימום׳. והיום גם כאשר אני מתעייפת. פשוט מתעייפת. בימים האלו יש פה הרבה נוכחות, מעט עשייה. הסכמה אמיצה לא להסתכל ברשימת המטלות; בחלונות הפתוחים במחשב; בספרים ההפוכים בעמוד שהפסקתי; לא להיבהל מחוסר חשק; לא לאלץ השראה; לא לנסות בכלל. לדחות שיחות חשובות ואפילו הודעות. הבית הפוך, הכביסה נערמת, כמו הכיור. לא לחשוב על דברים גדולים. לא להסיק מסקנות הרות גורל, לא לקבל החלטות. להתמסר. זה יעבור. זה תמיד עובר.
top of page
חיפוש
פוסטים נוספים
לכל אמא יש שדים
לכל אמא יש שדים. גם היא היתה ילדה, גם היא היתה נערה, לכל אמא יש שדים שמורכבים מנסיונה ומתפקידה. לפעמים זה קצת מתבלבל ומתערבב, כי התפקיד...
פרק 7 - השנים הראשונות
פרק שביעי בפודקאסט ד"ר אמא - לקריאה ניתן להאזין לפרק פה: https://bit.ly/2z26Ikp שלום לכולם! אנחנו בפרק נוסף בפודקאסט ד״ר אמא. את הפרק הזה...
לפנק מִדַּי
כי זה טוב מדי ונעים מדי וכיף מדי. כי זה לחבק מדי ולנשק מדי ולהיות מחובר ומקושר מדי ולאהוב מדי! ומה רע במִדַּי? מה רע בהכי הרבה מכל השפע...
bottom of page
Kommentare